בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: Part I

(note: I know I'm not done with the Liviim yet. I'll be getting back to them soon)

The phrase I'm going to be considering in this post is a huge mess. It's such a mess I'll be dividing it up into several posts, but this post is still going to be overly technical and hard to follow. So, either put on your thinking cap or just skip this post. The phrase I want to consider is this:

בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:

and similar phrases.

The first thing I must do is define what I mean by similar phrases. I speak of phrases that refer to God giving the land of Israel to the Jews. But, I do not limit myself to verses that contain the word "Eretz." Thus, the following verse would also be included, even though it doesn't use the word land.

כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

Now, such verses are very common in the Torah and I do not mean to include them all. I am not including any verse that says God will give the land to the Jews, but only those where the statement is used as an adjective phrase to define the land. Thus, the verse

כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר:

would be included. But, the verse

וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:


would not be included, for in the first verse, the fact that God gives the land to the Israelites appears as an adjective to describe the land which is being used in a different context - "The land that the Lord doth give" whereas in the second verse the giving of the land is the subject of the sentence: "I will give this land to your children."

If you missed that, the above basically reduces to only counting verses with the word "Asher" or "that" in English. Though, there may be some slight differences. Note also, that verses like

וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר:

would not be included since in them the giver is not God and the nature of the verse is hence quite different. Also note, that verses where God is giving something other than land (e.g. enemies) are nor included.

Four questions now present themselves:

1. Is this phrase more common in one of the DH authors than in the others?
2. If it is more common, does that commonality imply multiple authorship, or can it be explained within a single authorship framework by some other means (such as thematic ones)
3. Is the phrase used differently by the different authors?
4. If it is used differently, does that distinction imply multiple authorship, or can it be explained within a single authorship framework by some other means (such as thematic ones)?

In this post, I will address question one only. I will not address questions 2-4, firstly because this post will be long and complicated as it is and second of all because I am still mulling them over and haven't reached a conclusion yet. Posts on 2-4 will be forthcoming but if anyone has any thoughts on them at the moment I'd appreciate hearing your views on it since I'm having some trouble making up my mind as to how I feel about them.

Anyway, as to question 1, by my count the phrase appears 44 times in D and 15 times in the other sources. Now, what do those numbers mean? We must note two things:
1. A priori, since D is only 20% of the Torah, we would have only expected D to contain 20% of the occurrences of a given phrase if the phrases are distributed randomly. So, in this case, we would have expected D to have 11.8 occurrences out of 59, instead it has 44 (or 75% of the times). That is quite remarkable.
2. In Math, there is something called the law of large numbers. It says the following. Suppose I flip a fair coin many times. What are the odds that I get 10% or less heads? the answer is, it depends. The more times I flip the coin, the harder it is to get 10% or less heads. If I flip the coin 10 times, the odds are around 1%. If I flip the coin 20 times, the odds drop to only around 2 in 10,000. If I flip it 30 times, it becomes 1 in 200,000. The reason for this result is that the more times you do something, the harder it is to sustain consistent coincidences. Now, in probability, the number "59" is considered to be a very very large number. Thus, if you tried a truly random experiment 59 times that had a 20% chance of returning result A and an 80% chance of returning result B, the odds that it would consistently return A, even after being tried 59 times is slim to none. Specifically, the odds of getting 44 A's and 15 B's is approximately equal to 2 times 3 to the negative 19th.

Said differently, if the verses בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ are truly randomly divided amongst the Torah, the odds that 44 would show up in D and 15 would show up in the rest of the Torah is around equal to three divided by 10,000,000,000,000,000,000. That's a very small number.

Obviously, there's a certain fallacy in the above in the sense that literature doesn't work like an independent random variable. But, I'm just trying to give some quantitative feel for how weighted the above results are.

Now, this shows that the phrase בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ doesn't appear randomly in the Torah. There is some non random reason that this phrase appears consistently in D, more so than in the other authors. But, it does not show that D is a different author. One could still argue that one author wrote the entire Torah but for some thematic reason this phrase is more common in D than in the other authors. Another important question is: is the usage of the phrase different between D and the other authors? As I noted above, I haven't decided yet how I feel about these question. I will think them over some more and do another post on them. But, suggestions are welcome at the moment.

Finally, there is a very similar, but slightly different verse that often appears in the Torah as follows:

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ

In the above passuk, the Torah speaks not of land that God gave to us but of the land that God promised are forefathers to give to us. That phrase also has some interesting DH properties, but again, due to the length of this post as it is, I have completely left those verses out of my analysis. Perhaps another post will be devoted to them.

Anyway, here's the list.

In D:שמות פרק כ פסוק יא
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ: ס

דברים פרק א פסוק כ
וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ
נֹתֵן לָנוּ:

דברים פרק א פסוק כה
וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ
נֹתֵן לָנוּ:

דברים פרק ב פסוק יב
וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל
לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָהֶם:

דברים פרק ב פסוק כט
כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ
אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:

דברים פרק ג פסוק יט
רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר
נָתַתִּי לָכֶם:

0 דברים פרק ג פסוק כ
עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם
נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:

0 דברים פרק ג פסוק כ
עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:

דברים פרק ד פסוק א
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם
וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:

דברים פרק ד פסוק כא
וַיקֹוָק הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:

דברים פרק ד פסוק מ
וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים: פ

דברים פרק ה פסוק טו
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס

דברים פרק ה פסוק כז
וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר
אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ:

דברים פרק ח פסוק י
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר
נָתַן לָךְ:

דברים פרק ט פסוק כג
וּבִשְׁלֹחַ יְקֹוָק אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר
נָתַתִּי לָכֶם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ:

דברים פרק יא פסוק יז
וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל
הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק נֹתֵן לָכֶם:

דברים פרק יא פסוק לא
כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם
נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ:

143. דברים פרק יב פסוק א
אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר
נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:

דברים פרק יב פסוק ט
כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ:

דברים פרק יג פסוק יג
כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר:

דברים פרק טו פסוק ד
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:

דברים פרק טו פסוק ז
כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:

דברים פרק טז פסוק ה
לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ:

דברים פרק טז פסוק יח
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:

דברים פרק טז פסוק כ
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ: ס

דברים פרק יז פסוק ב
כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ:

דברים פרק יז פסוק יד
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:

0 דברים פרק יח פסוק ט
כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:

דברים פרק יט פסוק ב
שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:

דברים פרק יט פסוק י
וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים: ס
דברים פרק יט פסוק יד

לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: ס

דברים פרק כ פסוק טז
רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:

דברים פרק כא פסוק א
כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ:

דברים פרק כא פסוק כג
לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ
אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס

דברים פרק כד פסוק ד
לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא
לִפְנֵי יְקֹוָק וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס

דברים פרק כה פסוק טו
אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

דברים פרק כה פסוק יט
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ

0 דברים פרק כו פסוק א
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:

דברים פרק כו פסוק ב
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

דברים פרק כו פסוק ג
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ:

דברים פרק כז פסוק ב
וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:

דברים פרק כז פסוק ג
וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

דברים פרק כח פסוק ח
יְצַו יְקֹוָק אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ:

דברים פרק כח פסוק נב
וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ
בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָךְ:

Outside of D
בראשית פרק כח פסוק ד
וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר
נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:

בראשית פרק לה פסוק יב
וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר
נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:

שמות פרק יב פסוק כה
וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר
יִתֵּן יְקֹוָק לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת:

ויקרא פרק יד פסוק לד
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי
נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:

ויקרא פרק כג פסוק י
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי
נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:

ויקרא פרק כה פסוק ב
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי
נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק:

במדבר פרק יג פסוק ב
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי
נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:

במדבר פרק טו פסוק ב
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי
נֹתֵן לָכֶם:

במדבר פרק כ פסוק יב
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת
הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:

במדבר פרק כ פסוק כד
יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר
נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה:

במדבר פרק כז פסוק יב
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר
נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

במדבר פרק לב פסוק ז
וְלָמָּה >תנואון< תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר
נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:

0 במדבר פרק לב פסוק ט
וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר
נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:

דברים פרק לב פסוק מט
עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי
נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה:

דברים פרק לב פסוק נב
כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי
נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ

The phrase of days being prolonged is 12 times in D and never elsewhere in the Torah as follows.

1. Ex 20:11
לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה,
2. Deut 4:26
לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ,
3. Deut 4:40
--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה,
4. Deut 5:15
לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, .
5. Deut 5:29
, וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן
6. Deut 6:2
וּלְמַעַן, יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ
7. Deut 11:9
וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה,
8. Deut 17:20
לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל
9. Deut 22:7
לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים
10. Deut 25:15
לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה,
11. Deut 30:18
לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים, עַל-הָאֲדָמָה, .
12. Deut 32:47
וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה,

Note, the above are all in D. Note that the idea that this is a function of Moshe's speech falls on its face since this also appears in Ex 20 (along with many other D phrases there) and that's not in Moshe's speech. No comparable phrase appears in JEPH. The closest is
Genesis 26:8
וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים
However, the usage there is clearly different.

Levites Part II

Continued from here

Since this is such a complicated long topic, I am once again going to focus on one specific detail: verses that speak of the levites in a specific position which the verse itself contrasts with the position of the Kohen. As to the significance of these verses, once again, I'll hold off on that discussion till I'm done with all the data points, then I'll tie it all together.

Anyway, psukim that explicitly contrast kohanim and liviim can be found only in P. Note, all such verses explicitly place the koahnim on a higher rung of a clearly hierarchical system:

1. שמות פרק לח פסוק כא
עֲבֹדַת
הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַ
Note - Isamar, the Kohen, is in charge of the Levites
2. במדבר פרק ג פסוק ו
הַקְרֵב אֶת מַטֵּה
לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ
3. במדבר פרק ג פסוק לב
וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי
הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ
Again - He's in charge
4. במדבר פרק ח פסוק יט
וָאֶתְּנָה אֶת
הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת
5. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי
לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה
implies the kehunah is more
6. במדבר פרק יח פסוק ב
וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה
לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ
7. במדבר פרק יח פסוק ו
וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם
הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַיקֹוָק
8. במדבר פרק יח פסוק כו
וְאֶל
הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת
יְקֹוָק מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
and they give this to the Kohen. The structure of the Jews giving 1/10 the Levite and the Levite giving 1/10 to the Kohen highlights the hierarchy.

All of the above verses are in P. At this point, I don't want to get involved in implications of this fact to the broader Levite discussion. I'm just noting it in the way I'd note any phenomenon. It's a phenomenon that's limited to P, to be added to the long list of such phenomenon that in unison make a strong case for the existence of the P source.

Kohanim Halviim

Reish Lakish, a great amorah and favorite commenter on this blog, has recently raised some issues regarding the role of the Levites in Tanach. This is obviously a large issue and rather than stuff it into one post that will be too long for anyone to read, I will break it into several posts. The point of each post will be small and may seem insignificant on its own right, but the totality of the posts should produce a compelling result. I'll begin with something relatively strait forward, scientific, and verifiable: a phrase. In D, the phrase "Kohanim Havliim" is used 5 - 7 times. It's never used outside of D (in the Torah - it is used in the D parts of Nach).

1. דברים פרק יז פסוק ט
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים
הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם

2. דברים פרק יז פסוק יח
וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים
הַלְוִיִּם

3. דברים פרק יח פסוק א
לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט
לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל


4. דברים פרק כד פסוק ח
כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים
הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת



5. דברים פרק כז פסוק ט
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים
הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר

Similar is:
6.
דברים פרק כא פסוק ה
וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי
לֵוִי
and
7.
דברים פרק לא פסוק ט
וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי
לֵוִי

As to the importance and meaning of this factoid, I'll discuss more in later posts.